Megilah 9 21 Dec 2021 | 3 min read Week Of: 2021-12-19 2021-12-21 << סיכום הדף Megilah 9 # HOME/Daf Yomi##Megilah משנה # ההבדל בין ספרי תנ"ך לבין תפלין ומזוזות, שבכתיבת התנ"ך בלשון זרה, יש בהם קדושה. לעומת התפילין והמזוזות רק בלשון אשורית (לשון הקודש) יש בהם קדושה. רשבג אומר, שבנוגע לתנ"ך התירו רק לשון יוונית. גמרא # לעניין תפירת הקלפים הם שווים שבשניהם זה צריך להיות בגידים. וכן הם מטמאים את הידים להיות שניות לטומאה. הברייתא אומרת שרק כתב אשורי מטמא אבל כתב עברי לא מטמא וכן עד שיכתוב על הספר (קלף) ובדיו. במסקנא הבריתא הזו מדברת בשני אופנים: שהמשנה שלנו בכל הספרים והברייתא מדברת על מגילה. הברייתא מדברת בשאר ספרים (נביאים וכתובים) ואליבא דר יהודה שאמר שבשאר ספרים לא התירו יונית (שלא כמו ספר תורה שראינו שרשב"ג מתיר) לפי מעשה בתלמי המלך. מעשה בתלמי המלך # כינס 72 זקנים ושם אותם בחדרים נפרדים ודרש מהם שיתרגמו את התורה ליוונית וכולם כתבו אותו דבר ותרגמו את התורה כך שלא יהיה טעות בהבנה. ואלו המקומות ששינו שינו בין בראשית ברא אלוקים לבין אלוקים ברא בראשית (שלא יטעו לומר שתי רשויות) אעשה אדם בצלם ובדמות (שלא "נעשה - שתי רשויות) ויכל ביום השישי ולא ויכל ביום השביעי (ה לא עבד ביום השביעי) זכר ונקבה בראו ולא בראם (שלא היו שני גופים נפרדים אלא גוף אחד עם שני פרצופים) הבה ארדה ואבלה שם שפתם (ולא נרדה) ותצחק שרה בקרוביה (ולא בקרבה - שאין משוא פנים לאברהם שגם הוא צחק) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שלא יאמר שאבותינו היו רוצחים, אלא שהם לא נחשבו כאדם אלא כשור) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם ( ולא על החמור שלא ילגלגו על משה לאמר שלא היה לו חיה מכובדת יותר כמו סוס או גמל) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ועוד ארצות .. ארבע מאות שנה ( לא רק מצרים שלא יגידו שכתוב שקר ולא כך החשבון) וישלח את זאטוטי בני ישראל (ולא נערי בני ישראל שזה לשון זלזול ונערות) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו (ולא אצילי בני ישראל, כדי שלא יהיה סתירה בין הלשון הקודמת שכתבו שם זאטוט) לא חמד אחד מהם נשאתי (ולא חמור אחד מהם -שלא יגידו שלא לקח חמור אבל כן לקח משהו אחר. אבל חמד זה אומר שלא חמד שום דבר משלהם) אשר חלק ה אלוקיך אותם להאיר לכל העמים (ולא "ופן תשא עיניך השמיימה וראית את השמש.. אשר חלק ה אלוקיך אותם לכל העמים" שלא יגידו שהתיר להם לעובדם ולפיכך בן נח מותר בעבודה זרה) וילך ויעבוד אלוקים אחרים אשר לא ציויתי לעובדם (הוסיפו את לעובדם ) בחיות האסורות הוסיפו במקום "את הארנבת" "את צעירת הרגלים" כי כך קראו לאשתו ולא רצו להעליב אותה. למה התירו לתרגם את התורה ליוונית # יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם שהלשון היפה של יפת היא שתשכון באהלי שם. כי היוונית היא השפה היפה ביותר מלשונות בני יפת. משנה # כוהן גדול המשוח בשמן מביא פר לחטאת במדה והורה היתר בשוגג. אבל כוהן גדול שלא נמשח אלא רק מרובה בגדים הוא ככל אדם ומביא כבשה או שעירה לחטאת. כוהן גדול בתפקיד ראוי להביא קורבנות פר ביום כיפורים ועשירית האיפה. אבל כוהן גדול שפרש לא יכול להביא אותם. גמרא # הגמרא מביאה משנה שהרישא של המשנה שלנו מסתדרת אליבא דחכמים והסיפא מסתדרת אליבא דר מאיר. אז לר חסדא, הרישא של המשנה שלנו נשנתה ע" רבנן ואת הסיפא שנה ר מאיר. לר יוסף, שניהם נשנו ע"י רבי והוא זה שנקט במרובה בגדים - אליבא דחכמים ובכוהן שעבר - אליבא דר מאיר משנה # מזבח שאינו במקדש נקרא במה ומי שמקריב עליו בזמן שמקדש קיים חייב כרת. אין הבדל בין במה גדולה (כמו שהיה בגבעון ובנוב) לבין במה קטנה (של יחיד בחצר) רק שהפסח קרב רק בבמה גדולה. גבי עולה ושלמים שהם נדבות - ניתן גם בבמה קטנה. אבל קורבנות חובה קרבים רק בבמה גדולה. גמרא # מדייקת הגמרא, לא רק פסח שונה ביניהם, אלא כעין הפסחים. כלומר קורבן ציבור שזמנו קבוע. אבל אם אין זמנו קבוע, (כמו פר העלם דבר ושעירי עבודה זרה) אפילו בבמה גדולה אינו קרב. שזה מסתדר כמו ר שמעון ולא כחכמים שאמרו שגם זה ניתן להקריב בבמה גדולה.